מיקס בעידן הדיגיטל וסיכום אנלוגי

מיקס בעידן הדיגיטל וסיכום אנלוגי – השילוב המנצח.

בואו נגדיר מה הוא מיקס למי שאינו מבין למה הכוונה בכל פעם שהמילה "מיקס" (Mix) נזרקת לחלל החדר:
"מיקס" , בעצם קיצור של Mixer או עירבול בעברית = סיכום כל הערוצים הקיימים בפרוייקט המוסיקלי שלכם לכדי ערוץ סטריאופוני אחד, או מקודד סראונד.
התהליך קובע למעשה כיצד תישמע היצירה שלנו בסוף.  במהלכו קובעים את עוצמתו וגווניו של כל ערוץ וערוץ בתוך שלל הערוצים שבפרוייקט, תוך הקפדה על כל הפרטים, לרבות מיקום כלי הנגינה באופן יחסי בתמונה הסטריאופונית, תיחום כל כלי לתחום התדרים הרלוונטי לו ספציפית ו\או ביחס ליתר הערוצים , התערבות או שינוי בדינמיקה של הנגינה לטובת המטרה הסופית.

ממש כמו באוכל. לוקחים מרכיבים  ומצרכים שונים, מערבלים אותם יחד בקערה או מערבל מזון עם תבלינים בכמויות מדודות, מבשלים X זמן ויוצקים לצלחת את התוצאה על מנת לאכול.
מרכיבים ומצרכים שונים = ערוצים עם כלי נגינה מוקלטים.
מערבלים במערבל מזון = מערבל צליל אנלוגי או זה שבתוכנה.
תבלינים = EQ, קומפרסור, Reverb, Delay, ושאר מיני אפקטים.
כמויות מדודות = עוצמה של ערוץ או כמות האפקט.
מבשלים X זמן ויוצקים לצלחת = עמלים מס' שעות ומייצאים קובץ סטריאופוני יחיד מכלל הפרוייקט אותו ניתן לצרוב.
על מנת לאכול = על מנת להאזין.

ה- Mixer בעצם מבצע תהליך של עירבול וסיכום כל ערוצי הפרוייקט אל ערוץ סטריאופוני יחיד – ערוץ ה- Master.
מיקס וסיכום היו תמיד תהליכים שקשורים אחד בשני: אנחנו שולטים על עוצמות אינדבידואליות של אותות כפי שתואר למעלה ואז משלבים את האותות האלו באפיק הסופי שלנו. בכדי לבצע את ה- "סיכום" – SUMMING,  עד לעבר הלא רחוק, היינו חייבים מיקסרים אנלוגיים בקנה מידה גדול. העידן הדיגיטלי שהביא את כל תוכנות ה-DAW לפינה או חדר ביתנו, שינה את זה. כעת אנו יכולים לעשות הכל בתוך המחשב, באיכות מקצועית ומהתוצאות ניתן להפיק אלבום לכל דבר ועניין.

כעת ניגש לעניין העיקרי.
הרבה פעמים שמעתם התבטאויות לגבי מיקס של שיר: "קטן",  "רזה",  "אין עומק", "ריק",  ושאר מיני תיאורים.

נכון שתוצאת המיקס נגזרת מהמון גורמים כגון: ידע, עיבוד, סביבה אקוסטית ורמת מיכשור הקצה באמצעותו אנו מאזינים – מוניטורים, כרטיסי קול וכו'. אך לפי מקצוענים רבים, אם אנו מביאים בחשבון שכל הגורמים ברמה ניאותה, הבעיה היא שימוש במיקסר המובנה בתוכנה עימה אתם עובדים. כלומר מבצעים מיקס ואח"כ מייצאים קובץ מהתוצאה אליה הגעתם. להלן מיקס דיגיטלי.
אותם מקצוענים מוצאים את המיקסים הדיגיטלים "לא פתוחים מספיק, לא נקיים מספיק, לא פאנצ'יים מספיק" ובעיקר חסרי תקורה וקטנים. אפשר להתווכח על זה וזה עניין סובייקטיבי לגמרי בימים אלו. אבל הדברים האלו לא תלושים מהמציאות, ובמיוחד למי שמכיר את התהליך העובר על אודיו דיגיטלי – כלומר שצליל,  בצורתו הדיגטלית הוא בעצם ערכים מספריים. ערכים שהם מוגבלים, עם כל מה שמשתמע מזה- ובמיוחד לאלה שהתנסו בביצוע מיקס על שולחנות/ציוד אנלוגי ויודעים שאפשר לצפות למשהו יותר טוב.

מדוע זה קורה?
תחשבו על משפך שפתחו רחב המסכם ומנקז הכל לכדי פתח צר.

all inst mix

פתחו של המשפך הינו נתון מספרי קבוע. כך גם בעצם רוחב-הפס בו מתנהל המיקסר של התוכנה. וכמובן גם זה האנלוגי. כאן חשוב לציין, שלא כל מיקסר אנלוגי יהווה פתרון אידאלי למיקס שלכם… שלא תרוצו לרכוש מיקסר פשוט על מנת לסכם דרכו…
מיקסר אנלוגי שלא תוכנן בקפידה ולא נועד לאולפן למשימת מיקס וסיכום, לא ישרת את המטרה. צריך מיקסר שה- Master Section שלו בעל תקורה – Headroom – גבוהה. כזה שנועד לאולפן בד"כ במהותו והינו בקנה מידה גדול יחסית.

שלא תבינו מהנאמר כאן שלציוד אנלוגי יש אינסוף Headroom ולזה הדיגיטלי לא! לציוד אנלוגי יש מגבלות בהחלט, אלא שבעוד שבסביבה הדיגיטלית כאשר מיצינו את התקורה, הדבר מתבטא בסטורציה לא נעימה, באנלוגי הלחץ על הטרנזיסטור מייצר סטורציה ערבה בד"כ לאוזנינו. לפיכך יצרנים שונים של תוכנות שונות, מבצעים באמצעות טכניקות שונות אימולציות של טייפ או מיכשור אנלוגי המסוגל להילחץ מבלי לעוות את האות. זה נחמד, זה מדליק אולי אבל זה לא שם. אולי עוד תקופה מסויימת (לא כזו שניתן להעריך) כל המאמר הנ"ל לא יהיה רלוונטי. אך נכון לזמננו, התוצאה ע"פ רוב הניסויים וע"פ רוב טכנאי המיקס בעולם תמיד תהיה עדיפה כאשר הסיכום מתבצע במכשיר אנלוגי יעודי לסיכום, קרי מיקסר אולפני איכותי או מסכם אנלוגי יעודי.

בשנים האחרונות נעשה זול יותר לייצר מעגלים אנלוגיים איכותיים ושקטים והם הפכו לזמינים ע"י היצרנים השונים שמיצרים היום מיכשור אולפני מיקצועי יעודי – מכשיר שהוא מסכם אנלוגי בעל המון כניסות, שמאפשר להנות משני העולמות : להנות מהאוטומציה, מנוחות העבודה וממשק המשתמש הנוח עד כדי התמכרות של תחנות ה-DAW – מצד אחד. ואיכות סיכום ללא פשרות של קונסולות כמו: ToneLux, Focusrite , Neve , Traident  ודומיהן – מצד שני. אם תרצו אז בעצם זה מכשיר ממש כמו ה Master Section של אותן קונסולות רק ללא שלל הפיידרים והפונקציות השונות.  אלו מוצרים שהיו עולים הון עתק בעבר ו\או שהיו קיימים כחלק מקונסולות ענק שעלותן כשל בית ממוצע בישראל.

בעצם מכשיר שכל תכליתו לקבל כניסות ליין ולסכמן ליציאה סטריאופונית להקלטה. דוגמת ה Tonelux OTB16 כאן מטה

tonelux_otb16_v05

Focusrite לקחו את הנושא כמה צעדים קדימה עם ה- Control 2802 שמשמש גם כקונטרולר לכל DAW מיקצועית גם 8 קדם מגברים למיקרופון סופר איכותיים וגם סיכום עתיר יכולות עם קומפרסור מובנה למאסטר סקשן.

control2802-big
איך ומה צריך כדי לבצע?
יש להצטייד בכרטיס קול מרובה יציאות  ועדיף כזה שדוע כבעל ממירים טובים מאוד וכמובן במסכם אנלוגי איכותי.
בתוכנות ה DAW שלנו, במקום לנתב את כל הערוצים לערוץ הסטריאו הפנימי המהווה את המאסטר של המיקסר בתכנת ה-DAW, אנחנו מנתבים אותם ליציאות ספציפיות בכרטיס ההקול שלנו, אם זה אחד אחד או באמצעות גרופים במקרה של מיקס גדול. יציאות אלו יישלחו אחת אחת אל כניסות מתאימות במכשיר הסיכום שלנו, שם הן יסוכמו (יתווספו אחת לשניה) לכדי מיקס סטריאופוני שאותו נקליט בחזרה למחשב באמצעות אחת הכניסות האנלוגיות בכרטיס הקול.

מכאן ביתר פרוט למעוניינים לקרוא הלאה.

1. HeadRoom – תקורה בעברית.
2. סטורציה אנלוגית לעומת עיוות דיגיטלי.

מיקס מסוכם אנלוגית יהיה בעל Headroom – תקורה – או "מרווח נשימה" גדול יותר לכל ערוץ אודיו בהגיעו לשלב הסיכום, דבר שמתבטא בתוצאת מיקס שאמור להיות הרבה יותר "גדול" ובעל פרטים רבים יותר מתוקף העניין ובנוסף בעל "צבע" ערב יותר לאוזנינו.

בדיגיטל, התקורה הינה נגזרת של רוחב הפס, או כמות הנתונים הניתנים לתאור וסיכום במשפט בינארי. במיקסר של תוכנה טובה או ממשק כרטיס קול מבוסס DSP איכותי, זה עומד על 32-48 ביט. בסביבה אנלוגית אין לנו קיצוץ כנפיים אגרסיבי שכזה, אלא סוג של עומס ולחץ על הטרנזיסטורים שגורם לסטורציה ומוסיף הרמוניות ש…מה לעשות? האוזן שלנו אוהבת.

בסביבה אנלוגית יש בהחלט מגבלות ואחת מהן היא רצפת רעש גבוהה מאוד (60dB- עד 70dB-) בהשוואה לזו הדיגיטלית שם המינימום זה 96dB-.

בדיגיטל מה שקובע את נתון הטווח הדינאמי והרזולוציה אלו הם כמות הביטים המוקצים לתיאור עוצמת האות הנדגם על פני ציר הזמן. למעשה כל ביט מתאר 6 דציבלים של טווח דינאמי. כך שבכל כרטיס קול בו נקליט ברזולוציה של 16 ביט נקבל טווח דינאמי מינימלי, קבוע וידוע של 96 דציבלים. וב- 24bit יתקבלו 144 דציבלים בתאוריה.

מדוע בתאוריה?
מאחר וכאן היצרנים השונים כבר פוגשים את מגבלות הרכיבים האלקטרוניים מהם מורכבים כרטיסי הקול. אלו רכיבים שגם להם יש מגבלות רעש עבודה עצמי. ולכן ,הכרטיסים הטובים מתהדרים בנתונים של 109dB-120dB. תלוי בטכנולוגיה של היצרן. אגב, לא הכל נמדד במספרים היבשים שהיצרנים מספרים לנו עליהם, איכותו של מכשיר דיגיטלי וממיריו אינה נובעת רק ממספרים כאלו או אחרים שהיצרן מספק, אלא יותר מהיכולת של היצרנים להתמודד עם חסרונות שיטת ה PCM איתה מקודדים צליל אנלוגי.
בין המגבלות הרבות נמצא את תופעת ה- Alias המתרחשת בעת המרה לדיגיטל ומעוותת את התדרים הגבוהים והופכת אותם לגלים משולשים (ככל שתדר הדגימה גבוה יותר כך זה משתפר אגב..) תופעה הנובעת כחסרון מובנה בשיטת הקידוד PCM ואיתה מתמודדים היצרנים השונים באמצעות פילטרים שונים. וכמובן תופעות "עצבנות שעון" – jitter (עליה יש כתבה נפרדת כאן ) שתורמת אף היא לרפרודוקציית אות לא מהימנה. וגם כאן לא הכל מושלם למרות פטנטים מדהימים שיש ליצרנים שונים בתחום…

גם בהנחה שעניין התקורה יפתר בדומיין הדיגיטלי, נשאר עניין המצלול שנובע מדרך הפעולה של טרנזיסטורים המצויים במיכשור אנלוגי.

אין בכל האמור לגרום למישהו לאבד חשק להקליט בדיגיטל…. בסופו של עניין, אף שיטה או דרך אינה מושלמת. ויש צורך לשלב בינהן על מנת לקבל תוצאה טובה יותר. מיטב התעשיה בעולם וגם רבים וגדולים מטכנאי ארצנו הקטנטונת דוגלים ומשתמשים בסיכום אנלוגי על מנת לקבל תוצאת מיקס טובה יותר. מי שמתעקש, מוזמן להמשיך לעשות הכל במחשב ואם לוקחים בחשבון שרוב ההדיוטות שומעים ב MP3 באיכויות של 128kb את המוסיקה שלכם אז באמת הכל חסר חשיבות…

המפרט האידאלי למעוניינים לעשות סיכום אנלוגי יהיה:

1. כרטיס קול בעל 16 יציאות לפחות – או כרטיס קול + ממירים חיצוניים. מיותר לציין שרצוי ממירים איכותיים ביותר. את היציאות מהם נחבר לכניסות המסכם האנלוגי
2. מסכם אנלוגי בעל 16 כניסות לפחות: למעשה המשמעות היא 8 סטריאו. לפני שתקפצו ותאמרו שזה לא מספיק!… נציין שבעולם אידאלי היינו רוצים כניסה לכל ערוץ אך לא חייבים. מה שעושים זה קבוצות לפי נושאים וחשיבות. קבוצה (Group) לתופים, לגיטרות, לקלידים, לשירה, לאפקטים וכו. בד"כ ניתן להסתדר מצויין עם 8 קבוצות.
3. אם יש לימיטר איכותי בנמצא, יהיה אדיר לעבור דרכו לפני הכניסה חזרה לדיגיטל.  אלו מכם אשר מבצעים מאסטרינג באותו שלב (ויש כאלה..) אז כמובן קומפרסור מאסטר ואז לימיטר..
4. בנקודה זו קיימות שתי אפשרויות:
א. מי שהקליט פרוייקט בתדר דגימה גבוה מאשר  44.1kHz , נאמר 96kHz, יהנה מאוד מהעניין. מאחר ואין דרך טובה יותר להמיר תדר דגימה מאשר להקליט את הפרוייקט לדומיין דיגיטלי נפרד בתדר דגימה של 44.1kHz – כל שיטה אחרת באמצעות תוכנה שממירה תדר דגימה הינה הרסנית. המשמעות כמובן היא מחשב נפרד תוכנה נפרדת וכרטיס קול סופר איכותי נפרד.
ב. הקלטה חזרה דרך אותו כרטיס קול בשתי כניסות פנויות ולאותה תכנה באותו תדר דגימה של הפרוייקט.

הנה מספר דוגמאות שניתן לצפות בהם. צריך לקחת בחשבון שהסאונד בחלקם לא טוב בשל הכיווץ ב- YouTube

או פשוט לעשות ניסוי בהזדמנות ולהיווכח בעצמכם. בהצלחה!